Gadi Aleksandrowiczさんのイラストまとめ

בזמנו כשהייתי עמוק בימי ההתלהבות ממשפחת סימפסון שלי, Simpsons the Arcade game היה סוג של חלום שמתגשם - כמו דאבל דרגון או גולדן אקס, אבל עם הסימפסונס! רק שהייתי גרוע בזה. אלוהים, כל כך גרוע. לא הצלחתי לסיים את זה אף פעם ויצאתי עם טעם מאוד לא טוב מכל הסיפור.

אז למשל, Baba is You, Slay the Spire, Stardew Valley ו-Vampire Survivors הם ממש הטופ של הטופ בתחומם, וכולם זמינים במובייל ואפשר לשחק בהם ממש בסבבה גם על מסך קטן, ואין בהם שמץ של נצלנות. המשותף לכולם? הם משחקי PC במקור והמעבר למובייל הגיע אחר כך.

יש משהו קצת אירוני בכך שבמשחק Flashback משחקים דמות שהזיכרון שלה נמחק, ואילו אני זוכר עליו רק את פריט העלילה הזה, בערך איך הוא נראה, שמדובר על פלטפורמר דו ממדי ושממש, ממש, ממש אהבתי אותו בשעתו. אולי שווה לי לתת לו עוד סיבוב?

לא ברור אם The Neverhood זה משחק שהיה קיים אי פעם או הזייה קולקטיבית שלנו: קווסט סוריאליסטי שכולו אנימציית סטופ מושן בפלסטלינה שמסיבה לא ברורה בעליל מעולם לא עשה קאמבק לפלטפורמות מודרניות (משחקי המשך לא נחשבים). אני בשעתו אהבתי אותו מאוד.

את Terminator 2 Judgement Day Chess Wars אני זוכר בתור חלטורה מזעזעת שאני מכיר רק בזכות זה שקיבלנו אותו כמתנה על זכייה באיזה שעשועון רדיו. זה שחמט (לא טוב במיוחד) עם כלים שמעוצבים בתור דברים מטרמינייטור ש"נלחמים" (סרטון) כשהם אוכלים זה את זה. לא, זה לא Battle chess חדש. סתם גרוע.

על World of Goo אני אוהב לומר (בכוונה חיובית!) שהוא משחק פאזלים שטובע לגמרי בסגנון של עצמו. הפאזלים עצמם קצת יותר בעייתיים ודורשים לבנות מבנים מיצורים קטנים ודביקים מבלי שהכל יקרוס בצורה מזעזעת, מה שקרה לי כל כך הרבה פעמים עד שנטשתי אותו באמצע וכל נסיון שלי לחזור קרס באופן דומה.

יש לי זכרונות חמים מ-Prehistorik. הוא משחק פלטפורמות לא מתוחכם מדי שבו משחקים איש מערות שהולך ומרביץ לדברים. זה חמוד, הגרפיקה הייתה מוצלחת לזמנה, והמשחק היה לי פשוט קשה מדי ולא הצלחתי אף פעם להגיע בו יותר מדי רחוק לפני שהכל הלך לאיבוד והיה צריך להתחיל מהתחלה.

Cannon Fodder הוא אחד מאותם משחקים שממש ממש רציתי לאהוב, כי נו, זה משחק אקשן עם חוליית חיילים שמפוצצת דברים, מה עוד צריך בחיים. אבל רמת הקושי הגבוהה שלו פשוט עשתה ממני קציצות ואף פעם לא הצלחתי להתקדם בו בצורה משביעת רצון והוא תסכל אותי נורא. חוויה שהייתי מעדיף לשכוח וזהו.

Xybots הוא הדבר הכי קרוב ל-Wolf3D שהיה לי באטארי - משחק יריות נגד רובוטים במבוך, רק שהמבוך לא תלת ממדי אמיתי, אבל התחושה הייתה יחסית די קרוב! בהתחשב בגיל שלו, זה היה משחק מוצלח עד להפתיע, אבל הרפטטיביות שלו (זה משחק ארקייד במקור) לא נותנת לו אורך חיים גדול במיוחד.

עבורי Double Dragon איכשהו השתרש בתור האבטיפוס של ז'אנר ה-Beat 'em up (גיבורים שמכסחים את הצורה להרבה אויבים קטנים, לרוב בשלבים לינאריים). לא ברור לי למה כי שיחקתי גם באחרים באותה תקופה, והוא לטעמי אפילו לא כזה טוב. אבל אין מה לעשות עם דברים שהתקבעו אצלי מילדות.